נשימה תקינה מתבצעת דרך האף כאשר הפה סגור והשפתיים נוגעות זו בזו.
במקרים רבים, ובאחוזים גבוהים באוכלוסיה, מתפתחת נשימת פה, כאשר מרבית צריכת האוויר מתבצעת דרך חלל הפה.
הסיבות לכך רבות ומגוונות. לעיתים, ישנה חסימה של מעברי האוויר העליונים עקב הגדלה של השקדים, נוכחות פוליפים, "שקד שלישי" וקונכיות אף מוגדלות.
נשימה כרונית דרך הפה עלולה לגרום לבעיות במנשך ובתפקוד מפרק הלסת, לצפיפות שיניים, לקושי בשימור תוצאות של טיפול אורטודנטי, למחלות חניכיים, ואפילו לריח רע מהפה.
ילדים הנושמים דרך הפה במשך זמן רב, תוך כדי תהליך הגדילה, עשויים לסבול מהתפתחות לקויה של עצמות הפנים, רפיון שרירי הלחיים והשפתיים ותנוחה לקוייה של השיניים.
הטיפול בבעיות הנשימה כולל טיפול בכלל הגורמים לה וכן בהשלכות שלה על מבנה הפנים הלסתות והשיניים.
האורתודונט יתמקד בחלק מן המקרים בהרחבת הלסת העליונה (שלרוב מוצרת בנושמי פה), פרוצדורה שעוזרת גם להרחיב את מעברי האוויר באף וכן ידאג לסידור השיניים שלרוב בולטות ובעלות מבנה מחודד.
בנוסף, יש לחזק את שרירי הפנים, לתרגל את תנוחת הלשון לעמדה תקינה כאשר השפתיים והשיניים סגורות – דבר הנעשה לרוב על ידי קלינאית התקשורת.
רופא אף אוזן וגרון יבדוק את מעברי האוויר ובמידת הצורך יבצע פעולה כירורגית לפתיחתם ו/או הרחבתם.
שיטת טיפול נוספת שנכנסה לשימוש בשנים האחרונות היא תרגול נשימתי המאפשר שחרור אף סתום, והגדרה מחדש של פעילות המרכז הנשימתי במוח.
